לבד בצמרת איך להתמודד עם ה"לבד" הניהולי
אחד האתגרים הכי נפוצים שאני שומעת ממנהלות שאני מלווה עוסק בחוויית ה"לבד". ככל שאנחנו מתקדמות בדרגות ומנהלות בתפקידים בכירים יותר, אנחנו יותר לבד. העניין הוא שגם אם בחיים האישיים שלנו אנחנו אפילו מחבבות את ה-לבד מדי פעם, בתפקיד הניהולי הוא בקלות יכול לזלוג ולהפוך לבדידות שמכבה אותנו.
אז קודם כל בואו נבין מה הסיבה שה-"לבד" הזה כל כך מקשה על רובנו?
עבור כל מנהלת החוויה היא שונה והסיבות שונות אבל אמנה כאן את הסיבות הנפוצות
ואוני מקווה שתזדהי עם חלק מהן בחוויה האישית שלך –
יש מי שחסר לה אנשים שייתנו לה "קונטרה" ויעזרו לה דרך זה להתפתח ולגדול
יש מי שחסר לה עם מי לחשוב והיא זקוקה לחשיבה המשותפת כדי להביא את עצמה
יש מי שפורחת יותר כשיש לה קבוצת שייכות, שהיא חלק ממשהו, שזקוקה לכוח הקבוצה
יש מי שפשוט רוצה לפעמים שעוד מישהו יהיה איתה בכל ההחלטות האינסופיות שמקבלת
ויש מי שמרגישה שהאחריות כבדה עליה לבדה והיא רק רוצה לדעת שבמקום הזה היא לא לבד.
אני בטוחה שיש עוד סיבות רבות שלא תיארתי כאן, אלו רק כמה נפוצות.
מתוכן אנחנו מבינות כמה חשוב להבין קודם כל שכולנו באותה סירה, שבניהול יש גם לבד (זה בא עם התפקיד :)) ושזה לא פשוט בתוך המסע העמוס והמציף והמטורף הזה של כל אחת מאיתנו לדעת שלא משנה כמה יש סביבנו מלא אנשים אחרים, בסוף כשאנחנו מקבלות החלטות, חותכות, מגייסות, מפטרות, מובילות דרך, עומדות על שלנו או מוותרות, במקום הזה שם, אנחנו מרגישות לגמרי לבד וזה חלק מהתפקיד אבל זה לא חייב להרגיש שיש שם בדידות.
אז איך מוודאים שה"לבד" לא הופך לבדידות ומעניקים לנו את מה שאנחנו צריכות?
הנה כמה צעדים פשוטים שיעזרו לכן "לאבחן" את הלבד הספציפי שלכן ואיך לעבוד מתוכו:
1. דעו שאתן לא לבד בכך שאתן לבד 😊 ואל תיבהלו להודות שזה לא קל להרגיש לבד.
קבלה מבלי שיפוטיות והלקאה עצמית היא הבסיס לכל שינוי.
2. כעת מתוך הקבלה של הלבד, בדקו עם עצמכם מה הכי קשה לכן אישית בלבד? מה זה לא מאפשר לכן?
מה אם היה לכן יותר "ביחד" הייתן מרוויחות?
האם זה חשיבה? תמיכה? קונטרה? הקשבה? לחלוק באחריות? שייכות? חשיבה משותפת?
בכול קושי מסתתרת הזמנה לדיוק הצרכים שלנו אם רק נפרק אותו ונחקור מה יושב מתחתיו וחשוב לא פחות להבין שלכל אחת יש צורך אחר מתחת לאותו נושא כמו למשל ה"לבד" ולכן רק חקירה שלנו עם עצמנו תביא לנו את התשובה האישית והייחודית לנו בהתאמה.
3. כעת שאתן יודעות מה הצרכים שלכן שהלבד לא מאפשר להם להתמלא, שאלו את עצמכן:
איך אני יכולה לקבל מענה לכל אחד מהצרכים? איזה צעד אחד קטן יעזור לי באותו נושא?
למשל-
אם הקושי הגדול שלי בלבד הוא שכל האחריות אצלי ואין לי את מי לשתף בדברים המורכבים שאלו את עצמכן האם אתן צריכות מישהו או מישהי שממש יקחו חלק בקבלת ההחלטה? או אולי רק אש/ת סוד? האם זה מישהו לחשוב איתו או רק שיהיה איתכן בדרך הזו שאינה קלה?
תנו לעצמכם להרהר בשאלה, שתפו אנשים קרובים ואפשרו לפתרונות לעלות לכם מתוך ההבנה
של הצרכים שלכן וההסכמה פשוט לשהות רגע בפער בלי להיבהל.
התשובות תמיד שם רק צריך להסכים לברר, להסתקרן, להקשיב ולהישאר בפער עד שמתבהרת התמונה. לסיכום - ברגע שיש - קבלה של הלבד כחלק מהניהול ומורכבותו , זיהוי האיפיון הייחודי שלו אצלי, זיקוק של הצרכים שלי שמשתקפים דרכו, הסכמה להישאר עם ההבנה מה אני צריכה מבלי לדעת עוד מה הפתרונות כעת אפילו אם רק נסתובב עם השאלה כיצד נוכל לעזור לנו בצורך הזה ונשתף - לאט לאט יופיעו הפתרונות.
בהצלחה עם איפיון הלבד שלכן ותרגמו לצרכים ולפתרונות.
כל אתגר שאנחנו שמות על השולחן, קוראות לו בשמו, לא נבהלות ממנו ומעט חוקרות וסקרניות
הופך לדרך לתת לעצמנו במדויק יותר מה שאנחנו צריכות וזו הדרך להיות מנהלות יותר טובות
ענת קיסל - יחד בדרך
קריירה, עסקים ומערכות יחסים
Comments